פסק-דין בתיק עד"י 2118/13

הרקע

במסגרת הסדר טיעון בין התביעה להגנה הודה המשיב בשלושה פרטי אישום של סחר בציוד מלחמתי, ופרט נוסף של החזקת אמצעי לחימה. בישיבה נפרדת הוצג בפני בית המשפט קמא הסדר טיעון גם לעניין העונש: 18 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים שנגזר בתיק קודם של בימ"ש שומרון (תיק 1731/11) כך ש- 8 חודשי מאסר ירוצו במצטבר לעונש הנוכחי, והיתרה תרוצה בחופף. הצדדים סיכמו כי בסה"כ יהיה על המשיב לרצות 26 חודשי מאסר בפועל. בנוסף הוסכם על עונש קנס בסך 3,000 ש"ח ומאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט.

במהלך הטיעונים לעונש בבית המשפט קמא טען המשיב, כי הודה בכתב האישום תוך הבנה כי יהיה עליו לרצות 16 חודשי מאסר, והוא מופתע שיהיה עליו לרצות 26 חודשים. בתגובה הסביר הסנגור כי הייתה אי-הבנה בנוגע לעונש המוסכם, אך ההגנה עומדת מאחורי הסדר הטיעון.

לאחר הטיעונים לעונש, בדברו האחרון חזר המשיב ואמר כי הובטח לו שירצה 16 או 17 חודשי מאסר בלבד. התביעה ציינה כי לפי רישומיה לא הובטחו להגנה 16 חודשים אלא 18 חודשי מאסר בפועל בגין התיק הנוכחי. הסנגור הסביר כי אמר למשיב שהצעת התביעה היא 16 חודשי מאסר בפועל, ובעקבות זאת הוא הודה בכתב האישום המתוקן.

בגזר דינו כתב כב' השופט יריב נבון כי לאור העובדה שהמשיב הורשע בעבירות חמורות, ולאור הרשעתו הקודמת בהחזקת אמצעי לחימה ובזריקת חפץ מבעיר, העונש שהוסכם בין הצדדים "אינו מחמיר, נהפוך הוא". למרות זאת, החליט השופט הנכבד להתערב בהסדר הטיעון "בשל נסיבות מיוחדות שהובילו את הנאשם להודות בכתב האישום". בהמשך פירט השופט כי התחשב בכך שהובהר למשיב כי ההסדר כולל 16 חודשי מאסר בפועל, אך לאחר מכן "השתנה הסדר הטיעון כך שרכיב המאסר בפועל כלל הפעלה של 8 חודשי מאסר בפועל במצטבר מתיק קודם, ואף הסתבר לסנגור כי עתירת התביעה הינה ל- 18 חודשי מאסר בפועל עבור תיק זה".

לאור זאת גזר השופט נבון על המשיב 18 חודשי מאסר בפועל בגין התיק הנוכחי - כמוסכם בין הצדדים - אך התערב באופן הפעלת המאסר המותנה: במקום 8 חודשים במצטבר, כפי שהוסכם  בהסדר הטיעון, ירצה המשיב במצטבר רק 4 חודשים, ואת השאר ירצה בחופף לעונש הנוכחי. כך יצא שהמשיב נדרש לרצות 22 חודשי מאסר בפועל במקום 26 חודשים שהוצגו בהסדר הטיעון. בנוסף נגזר עונש הקנס המוסכם, בסך 3,000 ש"ח, ועונש מאסר מותנה בן 14 חודשים למשך 4 שנים, שיופעל במקרה של הרשעה נוספת בעבירה של עיסוק באמצעי לחימה.

טיעוני הצדדים בערעור

לאחר מספר עיכובים בערעור, שנועדו לאפשר למשיב להסדיר את ייצוגו המשפטי, ומאחר שהמשיב לא השכיל לעשות זאת בעצמו, מונה לו סנגור מטעם בית המשפט.

התביעה ערערה על כך שבית המשפט סטה מהסדר הטיעון בעניין הפעלת העונש המותנה, וביקשה שהמאסר המותנה הקודם יופעל כפי שהוסכם בין הצדדים, כלומר 8 חודשים מתוכו ירוצו במצטבר לעונש הנוכחי. לטענת התביעה, הסדר הטיעון שהוצג כלל מספר רכיבים עונשיים שאין להפריד ביניהם. לא היו נימוקים טובים לסטות מהסדר הטיעון, ועל כן צריך היה בית המשפט קמא לכבדו במלואו, על כל רכיביו.   

הסנגור המלומד טען בפניי, כי ההגנה לא חולקת על כך שהושג הסדר טיעון בין הצדדים בערכאה הראשונה. ההסדר כלל 26 חודשי מאסר בסך הכל. בית המשפט קמא כיבד את הסדר הטיעון בנוגע לעונש המאסר בפועל בגין התיק הנוכחי, אך בחר להקל ברכיב הפעלת המאסר המותנה, והפחית את העונש ב- 4 חודשים בלבד. הקלה פעוטה זו בעונש אינה מצדיקה התערבות של בית המשפט לערעורים.

דיון והכרעה

בערעור זה אני סבור כי הצדק עם התביעה.

הסדר טיעון נערך בין הנאשם לבין התביעה ולא בין הסנגור לבין התביעה. הבנות בין התביעה לסנגור אינן בגדר הסכם או הסדר טיעון עד שהנאשם מסכים להן. לכן, חובה על הסנגור להבהיר היטב ללקוחו מהו ההסדר שעליו הוסכם, ועל בית המשפט לוודא כי הנאשם יודע בדיוק מה ההסדר שלו הסכים. מובן כי הטוב ביותר היה חתימתם של הנאשם והתובע המוסמך על הסדר טיעון מפורט בכתב. אך ידוע לי כי המציאות בבתי המשפט הצבאיים היא אחרת. לכל הפחות מומלץ שיהיה תיעוד בכתב של ההצעה הסופית שנמסרה לסנגור, וחתימת הסנגור לצידה, ונכון תעשה התביעה אם תוודא עוד בטרם הדיון בבית המשפט, כי ההצעה הועברה לנאשם והוא הסכים לה.

הסדר טיעון יכול לכלול רכיב עונש אחד או יותר (למשל, עונש מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה, מאסר מותנה עתידי, קנס, פיצוי לקורבן), ויכול הוא להשאיר רכיבים שונים של הענישה לשיקול דעתו של בית המשפט. כמו כן יש לראות את רכיבי הענישה האפשריים, שעליהם לא דובר כלל, כאילו ההסכם קבע שהם לא יושתו על הנאשם. למשל, אם שכחו הצדדים לדון ולהסכים על מאסר מותנה, קנס או פיצוי כספי לקורבן, ובית המשפט רוצה לגזור על הנאשם רכיב עונש כזה, יכול בית המשפט להציע לצדדים להגיע להסדר בעניין זה. אם הצדדים לא הגיעו להסדר, צריך בית המשפט לשקול אם לוותר על רכיב העונש הנדון או לסטות מהסדר הטיעון, אם מתקיימים הכללים המתירים סטייה כזו.

הסכמתו של הנאשם חייבת להתייחס לכל רכיבי ההסדר שעליהם דובר עם התביעה; שכן לעיתים ההסדר מהווה איזון בין רכיבי העונש השונים - הקלה באחד והחמרה באחר - ואי הסכמה ושינוי של אחד מהם עלול להפר איזון זה ולחייב שינוי ברכיבי העונש האחרים. אם נאשם אינו מסכים לרכיב עונש מסוים, פירוש הדבר שאין הסדר טיעון כלל. אם נאשם אומר שהוא מסכים להסדר הטיעון, יש להבין זאת כהסכמה לכל רכיבי הענישה, כפי שנקבעו במשא ומתן בין ההגנה לתביעה.

לכן, כשנאשם מביע הסתייגות מרכיב עונשי מסוים בהסדר טיעון, על בית המשפט לברר היטב, אם מדובר בהבעת אכזבה ואי-נחת גרידא, או באי-הסכמה ששומטת את הקרקע מתחת להסדר הטיעון. אם הנאשם מבהיר שהוא מסכים להסדר הטיעון למרות ההסתייגות שהביע, יש לראותו כמסכים לכל רכיבי ההסדר. גם אם מסכים בית המשפט עם הסתייגותו של נאשם מרכיב עונש מסוים, הרי בשל אותו איזון שיוצרים הצדדים בין רכיבי העונש, צריך בית המשפט להיזהר מאד בטרם יתערב ברכיב כלשהו של הסדר טיעון שהוצג בפניו. סטייה של בית המשפט אפילו מאחד מרכיבי הסדר הטיעון מהווה סטייה מן ההסדר כולו, ועליה לעמוד בתנאים שנקבעו בפסיקה להצדקת סטייה מהסדרי טיעון.

במקרה זה, הוצג לבית המשפט הסדר טיעון שכלל רכיבי מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה וקנס, והשארת מאסר מותנה עתידי לשיקול דעת בית המשפט. הנאשם הביע הסתייגות מן ההסדר שהוצג בבית המשפט, וציין כי נאמר לו שייאסר למשך 16 חודשים בלבד, בעוד שהתברר לו כי עליו לרצות 26 חודשי מאסר. אך בסופו של דבר הסכים המשיב להסדר הטיעון, ולכן יש לראותו כמסכים גם לרכיב המאסר בפועל וגם לדרך הפעלת העונש המותנה שעליו הוסכם עם התביעה.

בית המשפט קמא החליט לסטות מהסדר הטיעון בכל הנוגע לרכיב הפעלת המאסר המותנה, ובמקום הפעלת 8 חודשי מאסר במצטבר הורה שרק 4 חודשי מאסר יהיו מצטברים לעונש שנגזר בתיק הנוכחי.

לדעתי, בכך שגה.